המערכתתמיד מספרים לנו כמה זה לא טוב לעשן, שזה מזיק לבריאות, שזה בזבוז של כסף. אבל אף אחד לא מדבר על מה אנחנו באמת מפסידים ויותר חשוב – מה ניתן להרוויח, אם נפסיק. ולא, אני לא מדבר על על ה 30+ ש"ח לחפיסה.
יושבים עם חברים במסעדה טובה. עד שהצלחתם לארגן בייביסיטר ויש קצת זמן לבילוי של מבוגרים, בלי ילדים. השיחה מתפתחת, יש צחוקים, יש רצינות, יש הכל מהכל. אבל אז, אתם מסיימים את האוכל ומה שבא לכם זה כמובן סיגריה.
אז אתם יוצאים החוצה, מעשנים בכיף וחושבים שזה דווקא נחמד הקצת שקט אחרי כל הרעש שיש בפנים. כשאתם חוזרים פנימה, כל החברה צוחקים, אבל אין לכם מושג למה, אתם כבר לא בעניין.
אז מה הפסדנו עד עכשיו ולא ידענו?
סיטואציה די יומיומית, שום דבר מיוחד, אבל זה אולי יתחיל להבהיר לכם מה אנחנו באמת מפספסים כשאנחנו מעשנים. זה יכול להיות החוג ג'ודו של הילד שבדיוק מצליח לעשות איזה תרגיל מסובך! אבל בדיוק יצאנו לסיגריה ופספסנו,או הפעם היא שראינו שהתור למשהו שרצינו, כל כך ארוך, שפשוט ויתרנו מראש, כי למי יש כח לשבת שעתיים בתור בלי סיגריה? או אולי הפעם שהיינו צריך להגיע לראיון עבודה והעדפנו לעשן איזו סיגריה לפני שאנחנו יוצאים ובסוף איחרנו? כל אלו, זה דוגמאות שעל קצה המזלג של מה שאנחנו, המעשנים, מפסידים.
אולי יעניין אותך גם:
- חשבתי שלעולם לא אצליח להפסיק לעשן… ואז זה קרה
- איך מפסיקים לעשן ב 90 דקות? ממש ככה
- מעל 10000 ישראלים כבר נגמלו מהסיגריות עם הפטנט המהפכני הזה! אתם הבאים בתור?
זה מה שאנחנו מפספסים כשאנחנו פיזית מעשנים. אבל מה קורה אצלינו בראש בין סיגריה לסיגריה? כמה פעמים היינו בהופעה ורק חיכנו שהיא תסתיים כי אסור לעשן בפנים? כמה פעמים בילינו עם הילדים ורק רצינו שזה ייגמר כבר כדי שנוכל לצאת לסיגריה? ויש עוד אלפי דוגמאות כאלו.
אז מעבר לזה שרצינו שמה שאנחנו אמורים להנות ממנו יסתיים, כי אנחנו צריכים סיגריה, איך היינו בזמן שהמתנו? סבלניים? רגועים? האם היחס שנתנו לילדים היה היחס החם שמגיע להם או קר וקצר?
עכשיו רק נשאלת השאלה איך מתכנתים/ מקודדים את התת מודע?
"…כמה פעמים שיקרנו למישהו בכיר או גרוע יותר
מישהו שיקר לנו, בגלל או בשביל סיגריה? "
עכשיו, שהתחלנו קצת להבין איך העישון באמת משפיע עלינו בואו נדבר על איך החיים יכולים להראות בלי. אתם יכולים כבר לנחש נכון? בואו נגיד שאנחנו חיים בעולם מושלם ומעולם לא הדלקנו סיגריה לכן גם אין לו בכלל את הצורך או המחשבה על זה. איך החיים היו נראים?
מה הייתם עושים כשהייתה לכם הפסקה בעבודה? הייתם חושבים פעמיים לפני שאתם קונים כרטיסים להופעה שאתם מתים לראות רק בגלל שהיא במקום סגור? כשהילדים היו מוציאים אתכם מדעתכם, במקום לחשוב על איך לסיים איתם כמה שיותר מהר כדי לצאת לסיגריה, איך הייתם מגיבים?
רגע, אתה אומר שבריאות וכסף, לא רק שזה לא הרווח היחידי, זה אפילו לא הרווח העיקרי?
כאן אנחנו מתחילים לדבר באמת על החיים שלנו כמעשנים. ואני אתחיל בגדול – מה שאנחנו מרוויחים ברגע שהפסקנו לעשן זה את החופש האמיתי להיות פשוט מי שאנחנו. נשמע מוזר?
אחד המעשנים ה"כבדים" שהכרתי, סיפר לי שכל חייו רצה לטוס לחופשה בארה"ב, אבל המחשבה על טיסה ארוכה בלי היכולת לעשן, גרמה לו לוותר. הסיגריה, הייתה לו יותר חשובה מהחופש שלו לטוס ולהנות. בואו נלך עוד צעד קדימה, כמה פעמים שיקרנו למישהו בכיר או גרוע יותר מישהו שיקר לנו בגלל או בשביל סיגריה? אותו הורה שפיספס את התרגיל ג'ודו של הילד, מה אתם חושבים שהוא אמר לילד שרץ אליו אחרי השיעור ואמר לו "ראית אבא? הצלחתי!". מה אתם הייתם אומרים?
אחרי שהסיגריות יוצאות לנו מהראש, אנחנו מתחילים לפעול בדרך שלנו, בהתאם למה שאנחנו רוצים לעשות ולא בהתאם למה שהסיגריה גורמת לנו לעשות. אנחנו חוזרים להיות מי שאנחנו. המילה שלנו חוזרת להיות מילה. יש לה משמעות.
אנחנו מתחילים להיות נוכחים בחיים שלנו, כי הראש שלנו נמצא ב"כאן ועכשיו" ולא במחשבות על הסיגריה הבאה. אז כן, אנחנו נחסוך כסף, כן הבריאות שלנו תשתפר אבל חשוב מזה בעשרות מונים, זה שאנחנו נתחיל לרצות להיות בריאים, האנרגיה והחיות יחזרו אלינו, כל ההשקפה שלנו על החיים תשתנה. המוח שלנו יהיה פנוי לחשוב על מה שחשוב לנו באמת ולא על איך ומתי נדליק את הסיגריה הבאה.
יש לזה המון הסברים מדעיים על למה זה ככה ומה ניקוטין עושה לנו, אבל להבין את זה ההסברים האלו, לא יעזור לנו להיגמל. מה שיעזור לנו או לכל הפחות מה שעזר לי זה ההבנה של מה נרוויח בחיים שלנו. זה מה שגרם לי לעשות את הצעד ולהיגמל.
"…כשאין לי את האמונה הזו שהסיגריה
זה מה שירגיע אותי,אני פשוט רגוע יותר.
בצורה טבעית ותאמינו או לא,
כמות הצרות עם הילדים שלי ירדה משמעותית.
לא כי הם עושים פחות בלאגן,
הם עדיין אותם ילדים,אבל אני יותר רגוע,
אני כבר לא אותו האבא הקצר שמחכה לסיגריה."
אני כבר 3 שבועות חופשי מהסיגריות, תודות לפטנט של מיינדשיפט. 3 שבועות שאני נוכח בחיים שלי, נוכח עם הילדים שלי. הפוקוס שלי מעולם לא היה טוב יותר, ההרגשה מעולה וכן, אני גם טופח לעצמי על השכם על זה שעשיתי את הצעד והצלחתי. בינינו? זה גם כיף שכל מי שסביבך מפרגן.
אין לי מושג כמה זמן זה יחזיק, אני לא מתיימר לדעת, אבל כבר בשביל השלושה שבועות האלו זה היה שווה את הכסף, כל חודש נוסף מפה זה בונוס.
דבר קטן אחרון שחשוב לי לשתף – פעם, כשהילדים היו עושים לי צרות, כל מה שחשבתי עליו זה מתי אני יוכל לצאת לסיגריה להירגע? כיום, כשאין לי את האמונה הזו שהסיגריה זה מה שירגיע אותי, אני פשוט רגוע יותר. בצורה טבעית.
תאמינו או לא, כמות הצרות עם הילדים שלי ירדה משמעותית. לא כי הם עושים פחות בלאגן, הם עדיין אותם ילדים, אבל אני יותר רגוע, אני כבר לא אותו האבא הקצר שמחכה לסיגריה.